פסק-דין בתיק ת"ק 48719-02-11

על שולחני מונחת תביעה כספית במסגרתה עתר מר בן לולו מאיר (להלן: "התובע"), לחייב את עיריית צפת ו/או מר עמוס לותן (להלן: "הנתבעים"), בתשלום סך של 10,700 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק. זאת בגין ביצוע עבודות של אספקת מזון לכיתות אומן פסטיבל הכליזמרים ה- 99 בצפת.

לטענת התובע, התביעה מוגשת נגד עיריית צפת (הנתבעת מס' 1) מאחר והליכי ההתקשרות לאספקת השירות נעשו מול נציגיה: הצעת המחיר הוגשה למר דני חדד, מנהל פסטיבל כלי הזמר; המו"מ נוהל עם מר יגאל שטרית, חבר מועצת העיר ויו"ר הנהלת הפסטיבל; כמויות המזון אושרו על ידי מר רוני בן אבו, אשר מונה על ידי ראש העיר מר אילן שוחט כמפקח על נושא ביצוע ההזמנות והכמויות; כמו כן, לאחר אספקת השירות, הוגשו החשבוניות ל- "עמותת התיירות צ"חר" אשר השתתפה עם העירייה בנושא תשלומים לספקים.

התביעה הוגשה נגד הנתבע 2 בהיותו יושב ראש "עמותת התיירות צח"ר" מולה התבצעה העיסקה.

לטענת התובע, טרם שולמה לו יתרת החוב ואף נשלח לו על ידי העמותה מכתב התנצלות על עיכוב התשלום. על כן, מבקשני התובע לחייב את העירייה לשלם את החוב זאת מאחר וכל ההליך נוהל ובוצע על ידי נציגיה.

מנגד, מבקשת הנתבעת מס' 1 (להלן : "עירית צפת") לדחות את התביעה על סף וזאת בשל העדר יריבות משפטית. לדידה, העבודות המפורטות בכתב התביעה לא הוזמנו מטעמה, לא הוצאה כל הזמנת עבודה כדין על ידי מורשי החתימה של הנתבעת, קרי, ראש העירייה, גזבר העירייה או חשב מלווה של העירייה, כנדרש על פי הוראות סעיף 203 לפקודת העירייה (נוסח חדש), אף לא הוגש על ידי התובע הסכם חתום ומאושר כדין.

הנתבעת הדגישה, כי מורשי החתימה לא ניהלו כל מו"מ עם התובע והפנתה אל דברי גזבר העירייה מר משה מדר מיום  2.10.11. לדידה, עיריית צפת דאגה לפקח על אספקת השירות והכמויות, אך לא התחייבה לביצוע תשלומים ואף התשלומים עצמם אותם קיבל התובע לא שולמו על ידה.

גם הנתבע מס' 2 (להלן: "לותן"), ביקש למחוק אותו מכתב התביעה בטענה של העדר יריבות משפטית. לדידו, אף על פי עדויות וסיכומי התובע, אין כל יריבות משפטית ו/או עילת תביעה נגדו אישית אלא כנגד העמותה.

מר לותן הדגיש כי, הוא שימש בעמותה כמנכ"ל שכיר. משכך, אין כל עילת תביעה אישית כנגדו. לא זו אף זו, המנהלים והמפיקים של האירוע הועסקו על ידי נציגי העירייה. 

עוד ציין מר לותן כי, האירוע הופק על ידי עיריית צפת; המנהלים והמפיקים הועסקו על ידי העירייה  וכן, נציגיה הם  אלה שאישרו את החשבונות ואת תעדוף התשלום לספקים.

דיון:

במקרה המונח בפנינו אין מחלוקת כי, התובע אכן סיפק את השירות לפסטיבל הכליזמרים. כמו כן, אין מחלוקת כי לא שולמה לו כל התמורה המגיעה לו.

התביעה ביחס לנתבעת 1

הן בכתב התביעה והן במהלך הדיון בפניי, לא הגיש התובע כל הסכם חתום בינו לבין העירייה והסתפק בהגשת מסמכים שונים ובכלל זה חשבונית מס (שלא מופיע בה שם הנתבעת). אם כן, השאלה העומדת להכרעה הינה, האם ניתן לחייב את עיריית צפת בתשלום שכרו של התובע על אף שלא נכרת הסכם בין הצדדים?.

סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובע בזו הלשון:

(א)          חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; .......

משמע הדבר, הסכם או כל התחייבות כספית בין מועצה לגוף ו/או אדם אחר לא תחייב את המועצה אלא אם זו חתומה על ידי ראש המועצה וגזבר המועצה ומוטבעים בחותמת המועצה.

לעניין התכלית העומדת בבסיס סעיף 203 לפקודת העיריות, יפים הדברים כפי שנאמרו על ידי כבוד השופטת מ' נאור במסגרת ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו), 22.1.2009) (להלן: עניין בית הרכב):

" תכלית דרישת הצורה שבסעיף 203 היא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור... מטרתה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. הדרישה מקורה באינטרס הציבורי והיא משקפת רצון להבטיח את חוקיות פעולות העיריה כמו גם הגנה על זכויות תושביה ואמון הציבור בה... אכן, סעיף 203 הוא ביטוי לעקרון שלטון החוק וחוקיות המינהל" [ שם , בפסקה 22; וראו גם: עע"ם 10996/02 עירית קריית גת נ' אבישי כ"ץ בע"מ, פ"ד נח (1) 490, 497 (2003); עניין שם-אור, 566; ע"א 11/71 עירית רחובות נ' גולדמן, פ"ד כה(2) 381, 385 (1971) (להלן: עניין עירית רחובות )].

לעניין סעיף 203 לפקודת העיריות, קיימת פסיקה רבה ומגוונת כאשר בחלק מהפסיקה העדיפו את דרישות הצורה המעוגנות בסעיף הנ"ל ובחלק אכפו הסכמים על אף שלא עמדו בדרישות הסעיף.